(ביירות) – ארגון Human Rights Watch אמר היום שרשויות ישראל מאיצות את הריסת הבתים והפינוי בכפייה של תושבים פלסטינים בסילוואן שבירושלים המזרחית הכבושה. גירוש או העברה בכפייה של אוכלוסייה המתגוררת בשטח כבוש, בתחומי שטח זה או מחוצה לו, הם בגדר הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי והם עולים כדי פשע מלחמה – אלא אם הם מוצדקים זמנית לצורכי הגנה על אותה אוכלוסייה עצמה או בשל שיקולים צבאיים הכרחיים.
סילוואן נמצאת מדרום לעיר העתיקה של ירושלים. מכלל 12 שכונותיה, אל-בוסתאן ובטן אל-הווא עומדות זה עשרות שנים במוקד של מאמצי פינוי והריסה מטעם רשויות ישראל וארגוני מתנחלים, כגון עטרת כהנים. מאמצים אלה התעצמו בחסות מעשי האיבה בעזה, והשנה – גם באיראן. לפי נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), רבע מכלל 587 הפלסטינים שנעקרו מאז 7 באוקטובר 2023 בעקבות הריסת בתים נעקרו במהלך המלחמה בין ישראל לאיראן בחודשים מרץ–אפריל 2026. לפי נתוני עיר עמים, עמותה ישראלית העוקבת אחר מדיניות הממשלה בירושלים, יותר מ-2,000 בני אדם המתגוררים בסילוואן נתונים תחת איום של עקירה בכפייה, שאם לא תיעצר, תהיה אחד מגלי הגירוש הגדולים בירושלים המזרחית מאז שנת 1967.
"רשויות ישראל מעצימות את מדיניותן הבלתי חוקית וארוכת השנים החותרת לריקון אזורים סביב העיר העתיקה בירושלים מתושביהם הפלסטינים ולהחלפתם במתנחלים ישראלים", אמרה שרה סנבר, המשמשת כחוקרת בפועל לענייני ישראל ופלסטין בארגון Human Rights Watch. "מאמציה של ישראל לשנות את הדמוגרפיה של ירושלים הם פשעי מלחמה, המתאפשרים משום שבעלות בריתה הקרובות של ישראל פוטרות אותה ממתן דין וחשבון."
חוקרים מטעם Human Rights Watch ביקרו בסילוואן באפריל 2026, ראיינו שלושה תושבים שקיבלו צווי פינוי ו/או הריסה ושני עורכי דין המייצגים לקוחות בסילוואן, ובחנו מסמכים משפטיים רלוונטיים. ארגון Human Rights Watch ניסה לשוחח בטלפון עם אנשי עמותת עטרת כהנים, אך לא נענה.
התגברות מקרי העקירה בבטן אל-הווא נובעת מסדרה של תביעות פינוי שהגישה עטרת כהנים בהתבסס על חוקים מפלים המאפשרים ליהודים לתבוע בעלות על נכסים שאבדו להם בירושלים המזרחית במלחמת 1948 אך מונעים מפלסטינים להגיש תביעות דומות בנוגע לנכסים שאיבדו גם הם בשנת 1948. באל-בוסתאן, השכונה כולה – המונה 115 בתים, שבהם מתגוררים 1,500 איש – נתונה תחת איומי הריסה בשל תכנית עירונית להקמת פארק ארכיאולוגי במקום.
זוהיר אל-רג'בי, מנהל המרכז הקהילתי של בטן אל-הווא, סיפר כי עטרת כהנים החלה את הליכי הפינוי בשנת 2015. "בהתחלה אמרנו, 'מה הם יכולים לעשות? זו אדמתנו וזה ביתנו, אין לנו ממה לחשוש'", אמר לארגון Human Rights Watch.
במשך עשור הוא נאבק נגד הפינוי בבתי המשפט בישראל: "אבל מאז 7 באוקטובר, הכול אפשרי. שופטים החלו להוציא צווי פינוי בלי לתת לקורבנות הזדמנות להתגונן או להשמיע את דברם. בעבר, התהליך התנהל בכל הערכאות והערעורים וארך בין שלוש לחמש שנים. לאחר 7 באוקטובר, התהליך כולו אורך רק 45 יום". עורך דין מקומי אמר כי "לפעמים, ההחלטה מתקבלת בתוך יום עבודה אחד."
לפי ארגון שלום עכשיו, תביעות משפטיות שהגישה עטרת כהנים מאז 7 באוקטובר הביאו לעקירתן של 30 משפחות, המונות 139 איש, וברקע מתנהלים הליכי אכיפה נגד מאות תושבים נוספים. בשמונה השנים שקדמו ל-7 באוקטובר פונו רק 36 בני אדם.
זוהיר סיפר כי מתנחלים ישראלים עברו להתגורר בבתים של שכניו לשעבר: "עכשיו אנחנו מרגישים שאנחנו מתקרבים לסוף הדרך. [...] ב-50 השנים האחרונות חיינו כולנו יחד בסילוואן, אחיי ואני, וילדינו גדלו אלה עם אלה. נאבקנו קשה כדי להישאר יחד, אבל בסופו של דבר, אחרי 50 שנה, הם הצליחו להפריד בינינו."
באפריל 2024 קיבלו חרבי אל-רג'בי ובנו נידאל צו המורה להם לפַנות את הבניין שלהם בבטן אל-הווא, שם התגוררו חמש משפחות. ב-20 במרץ 2026, לאחר שערעורם נדחה, ובזמן שחגגו את עיד אל-פיטר תחת איום של ירי טילים בליסטיים מאיראן, הוציאה רשות האכיפה והגבייה צו פינוי סופי לבני משפחת אל-רג'בי.
נידאל סיפר כי השוטר שהביא את הצו הורה לו להוציא את הרהיטים והחפצים מהבית, אבל כאשר ניסו לעשות זאת למחרת היום, המשטרה מנעה מהם להיכנס. לדבריו, הם ביקשו רשות להוציא את חפצי הערך שלהם, לרבות זהב, תכשיטים וכסף מזומן, אך בקשתם נדחתה. "מעולם לא קיבלנו בחזרה את הזהב או את הכסף", אמר.
המשפחה עברה לבתים שבבעלותה באל-בוסתאן הסמוכה, שם הם נתונים שוב בסכנת עקירה.
פח'רי אבו דיאב, פעיל מקומי, סיפר לכתב העת המקוון +972 Magazine בשנת 2026 שמאז 7 באוקטובר 2023 נהרסו באל בוסתאן יותר מ-50 בתים – כמחצית מבתי הקהילה. לפי נתוניOCHA, 15 מהבתים האלה נהרסו בתוך חודשיים בלבד, מרץ–אפריל 2026, והדבר הביא לעקירה בכפייה של 145 תושבים, בהם 52 ילדים.
עיריית ירושלים מוציאה צווי הריסה על יסוד הטענה שהבתים, שנבנו ללא היתרים, אינם חוקיים. אלא שלפלסטינים כמעט אין אפשרות להשיג היתרי בנייה בירושלים המזרחית וב-60 אחוזים מהגדה המערבית, הנתונים לשליטה בלעדית של ישראל )שטח C).
"הם לא יִתנו לך היתר בנייה", אמר חרבי אל-רג'בי. "הגשנו בקשות פעמים רבות, אפילו שכרנו עורך דין ואדריכל, אך הם סירבו לתת לנו היתר."
העירייה הוציאה צווי הריסה לשלושת בתי המשפחה באל-בוסתאן והציבה לפניהם שתי אפשרויות: לשלם אלפי דולרים לעירייה כדי שתהרוס את ביתם, או לבצע זאת בעצמם. כאשר אנשי ארגוןHuman Rights Watch ביקרו במקום, נידאל הרס את אחד מנכסיו.
"החיים שלנו, הנוכחות שלנו, לא נחשבים בעיניהם", אמר. "הם רואים בנו מכשול להגשמת מטרותיהם."
משרד האיחוד האירופי בשטחים הפלסטיניים הכבושים קרא לישראל ב-5 בפברואר, בפרסום ברשת X, "להפסיק לאלתר" את הפינויים בכפייה, את ההריסות ואת השתלטות המתנחלים על בתים פלסטיניים בבטן אל-הווא ובאל-בוסתאן. אלא שזולת גינויים, האיחוד האירופי טרם נקט צעדים העומדים לרשותו כדי לשים קץ להפרות אלה.
לפי אמנת ג'נבה הרביעית, אין להעביר בכפייה תושבים של שטח כבוש. החריג היחיד הוא פינוי זמני של אזור, אם הדבר נחוץ לביטחון האוכלוסייה או בשל שיקולים צבאיים הכרחיים.
בחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) משנת 2024 קבע בית הדין כי מדיניותה של ישראל ומעשיה, לרבות פינויים בכפייה והריסות בתים נרחבות בירושלים המזרחית, מנוגדים לאיסור על העברה בכפייה של אוכלוסייה מוגנת לפי סעיף 49 לאמנת ג'נבה הרביעית. בית הדין אישר כי העברה נעשית "בכפייה" לא רק כאשר היא מתבצעת באמצעות כוח פיזי אלא גם כאשר אין מותירים לאנשים ברירה זולת עזיבה. עוד קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי הנוהג של הריסת רכוש באמתלה של היעדר היתר בנייה עולה כדי אפליה אסורה. לפי אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי, כאשר כוח כובש מגרש או מעביר אוכלוסייה – כולה או חלקה, בתוך השטח הכבוש או מחוצה לו – הדבר עולה כדי פשע מלחמה.
ארגון Human Rights Watch קבע בעבר כי רשויות ישראל גרמו במתכוון לעקירה בכפייה נרחבת, מתוכננת וארוכת טווח, ולטיהור אתני של אזרחים פלסטינים, הן בעזה והן בגדה המערבית – מעשים העולים כדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בשני המקרים, בכירים בישראל הצהירו על כוונתם לגרש פלסטינים ולהרחיקם מחלקים של עזה והגדה המערבית.
לדברי ארגון Human Rights Watch, ההפרות המתמשכות והמחריפות המתבצעות נגד פלסטינים בירושלים המזרחית הן תוצאה ישירה של התעלמותה של ישראל מהמשפט הבינלאומי ושל הפטור מעונש בגין הפרות מתמשכות. על מדינות אחרות להטיל סנקציות ממוקדות על יחידים ועל ארגונים האחראים למעשים, להבטיח מתן דין וחשבון על פשעי מלחמה, לאסור על סחר עם התנחלויות ולהשעות הסכמי סחר מועדפים עם ישראל.
"משפחות בסילוואן, כמו אינספור אנשים אחרים ברחבי השטחים הפלסטיניים הכבושים, מתמודדות עם מאמץ מאורגן ובלתי חוקי הנעשה בגיבוי המדינה והמכוון לסלקן מבתים שבהם חיו במשך דורות", אמרה סנבר. "מדינות אחרות צריכות לעשות כל שביכולתן כדי לעצור זאת."
